בוררות היא דרך ליישוב סכסוכים. מדובר בהליך שיפוטי שמנהלים אותו בפני בורר מחוץ לבית המשפט. הליך של בוררות צריך להיות מוסכם על ידי הצדדים מראש בסעיף בוררות במסגרת חוזה/הסכם. לחילופין, בית המשפט יכול להפנות להליך של בוררות אחרי שפורץ סכסוך.
ניתן לתקוף פסק של בורר על ידי בקשה לביטול פסק הבוררות, או בערעור (למשל אם יש טעות בפסק שגורמת לעיוות דין) שהוסכם עליו במסגרת ההסכם.
הליך הבוררות חייב להיות נטרלי והוגן, על כן חשובה בחירת הבורר, ויש לבדוק שאין לו ניגוד אינטרסים או קשרים עם מי מהצדדים. שופטים לשעבר של בית המשפט למשפחה משמשים כיום כבוררים, ובנוסף קיים גם המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין ומוסדות אחרים.היתרונות של ההליך הם אינטנסיביות, וסיום הסכסוך באופן מהיר יחסית להליך בבית משפט.
למרות שרוב הסכסוכים בדיני משפחה נדונים בבית המשפט למשפחה ונפתרים שם, יש שפונים להליך של בוררות. מדובר בהליך לא זול שכן שכר הטרחה של הבורר נקבע לפי שעות עבודה.תניית בוררות
הסכם גירושין יכול לכלול תנית בוררות. הכוונה היא שהצדדים מסכימים במסגרת הסכם הגירושין, שהיה ויתגלעו חילוקי בקשר להסכם הגירושין, אילו ידונו בפני בורר שיוסכם עליו מראש, ולא בבית הדין הרבני או בבית המשפט.
מה קובעת תניית הבוררות
תנית הבוררות יכולה לקבוע בין היתר מי יהיה הבורר, את הכללים לפיה תתנהל הבוררות, ואם הבורר יהיה כבול לדיני הראיות או לסדרי דין כנהוג בבית המשפט. יש הטוענים כי בהסכם הבוררות חשוב שייכתב שהבורר לא יסמיך פקידת סעד אלא בהסכמה, ושכל נושא חזקת הגיל הרך לא יחול, שכן על הבורר לשמוע ראיות בעצמו ולפסוק לגבי המשמורת הקבועה.תנית בוררות בהסכם הגירושין יכולה לכלול הגבלה לבורר שלא ידון על פי הדין הדתי, וכי הבורר יקבע את המזונות לפי דיני ראיות, והסכם הבוררות יהיה תקף גם לגבי הקטינים.
האם בורר בענייני משפחה מוסמך לדון במשמורת והסדרי ראיה ?
בית המשפט פסק לא אחת, שנושאים מסוימים הקשורים לגירושין כמו מזונות ילדים ומשמורת, לא יהיו בסמכות של הליך בוררות. נקבע, כי בית המשפט הוא היחיד המוסמך לקבוע בכל הקשור לטובת הילד .עם זאת, יש שופטים שאישרו פסקי דין של בוררות, שכללו בתוכם גם עניני מזונות ילדים וענייני משמורת.
יש הטוענים כי הסמכה של פקיד סעד לצורך מתן תסקיר בכל הקשור למשמורת והסדרי ראיה, אינה עומדת בקנה אחד עם מטרת הבוררות, ועל הבורר לשמוע ראיות מטעם הצדדים באופן ישיר ולא לפסוק על סמך קביעותיו של פקיד הסעד. בית הדין הרבני הגדול שלל לאחרונה את סמכותו של בורר לדון בנושאי משמורת והסדרי ראיה: לאחרונה שלל בית הדין הרבני הגדול את סמכותו של בורר לדון בנושאי משמורת והסדרי ראיה הקשורים לקטינים במסגרת סכסוך גירושין. בית הדין הרבני הגדול דן בערעור שהגיש אב, נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי, למנות פקידת סעד בעניין בנותיו. בהסכם הגירושין קבעו הצדדים תנית בוררות למינוי בורר מסוים, והאב טען שבית הדין האזורי טעה שמינה פקידת סעד לדון בנושא הילדות. בית הדין הרבני הגדול קבע, שנושאי משמורת ילדים, הסדרי ראיה, חינוך וכל הקשור לקטינים הם לא בסמכות בוררים, ורק בית הדין ובית המשפט יכולים לפסוק בקשר לכך ובהתאם לעקרון טובת הילד. בית המשפט נעזר בעובדים סוציאליים ובפקידי סעד ובודק גם את החלטותיהם. נקבע כי, חשוב להפריד בין ענייני רכוש וממון ובין משמורת ילדים: בורר מוסמך להחליט בענייני ממון בין בני הזוג, ואינו מוסמך לגבי משמורת ומזונות (לגבי משמורת ומזונות חשוב שהבורר ישמע ראיות. לגבי ענייני רכוש יש צורך לפעמים בהערכת שמאות, וידע עסקי). גם לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הסכמת בני הזוג בקשר למשמורת, מחייבת אישור בית המשפט לאחר שבחן שהיא לטובת הקטינים. בכל הקשור לקטינים הבורר יפעל רק בשם בית המשפט או בית הדין הרבני.