מעוניין להתגרש ובת הזוג מסרבת? אתה בוודאי יודע כי על פי ההלכה, גט מצריך את הסכמתם של שני בני הזוג ואכן זוהי דרך המלך – להתגרש בהסכמה.
אולם מה קורה במצב של סרבנות גט מצד האישה? האם ניתן יהיה לכפות עליה גט? בכך יעסוק המאמר שלפניך.
סידור הגט בגירושין
בישראל, ענייני נישואין וגירושין בין יהודים, הם תחת סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני הפוסק על פי כללי ההלכה. אלו קובעים כי גט יינתן בהסכמת שני הצדדים, שאם לא, אין לו תוקף. מצב זה שולל על פניו אפשרות של כפיית גט, אולם הלכה למעשה, כאשר האישה מסרבת להתגרש, יוכל הבעל לקבל גט למרות סירובה. כיצד?
ראשית, בית הדין הרבני מוסמך להטיל סנקציות שונות על סרבני גט ואלו במקרים רבים, משכנעות את בת הזוג לסגת מסירובה ולהסכים למתן גט. שנית, ההלכה הדתית מאפשרת לבית הדין הרבני, במקרים מסוימים, לכפות גט על אישה שמסרבת להתגרש, למשל במקרה של עקרות. עוד נוסיף כי כיום קיימת אפשרות של הגשת תביעה נזיקית בגין
סרבנות גט ואיום זה לבדו, ממוסס לעיתים קרובות את סרבנות הגט.
סרבנות גט – הטלת סנקציות
אחד הכלים המרכזיים להתמודדות עם סרבנות גט, היא הטלת סנקציות שונות, המקשות על חיי השגרה: הטלת עיקולים שונים כגון עיקול משכורת או עיקול רכב, הגבלה על החזקת רישיון נהיגה, עיכוב יציאה מן הארץ וכיו”ב. במקרים רבים של סרבנות גט, נקיטה באחת או יותר מן הסנקציות הללו, מביאה את הצד הסרבן להבנה כי אין טעם להתמיד בסירוב והוא מסכים למתן גט. כך הדבר גם באשר לנשים סרבניות גט, אשר בית הדין הרבני נוקט נגדן בסנקציות הללו, על פי בקשת הבעל ובהתאם לחומרת הנסיבות.
כפיית גט על האישה
מלבד נקיטת סנקציות שונות נגד סרבנית הגט, אשר אמורות להביא את האישה לסגת מסירובה לגט, מתוך רצון חופשי, בית הדין הרבני רשאי גם לכפות גט על האישה במקרים מסוימים. חשוב לציין כי בית הדין הרבני אינו מרבה לעשות שימוש בסמכותו זו ועושה מאמצים להביא את הצדדים לכדי הסכמה. אולם, אם האישה עומדת בסירובה והמקרה מתאים, יוכל בית הדין הרבני לכפות עליה גט, למשל, במקרה של עקרות. כאשר האישה אינה יכולה להביא ילדים לעולם ובעלה מעוניין להתגרש ממנה בשל עילה זו, בית הדין הרבני יכול לכפות את הגט.
הגשת תביעה נזיקית
בשנים האחרונות, נוצר כלי חדש להתמודד עם סרבנות גט: הגשת תביעה כספית – נזיקית, בגין סרבנות גט. פירוש הדבר הוא מסורב/ת הגט יכולים להגיש תביעה נגד בן או בת הזוג הסרבן ובמסגרתה, לדרוש פיצוי כספי בשל עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהסירוב למתן גט. כלי זה נמצא אמנם עדיין בחיתוליו, אולם ניתן כבר לראות כי בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים סכומי פיצוי לא מבוטלים בגין עילה זו.
הדבר נכון במיוחד במקרים בהם סרבנות הגט ממושכת מאוד, נעשתה בחוסר תום לב, ממניעים של הטרדה או קנטרנות וכיו”ב. גובה הפיצוי נקבע בעיקר על פי שני פרמטרים: משך תקופת הסרבנות והיקף הנזק שהיא גרמה. כלומר, בית המשפט צריך להתרשם כי סרבנות הגט אכן מנעה מן הבעל להמשיך בחייו, לקיים מערכות יחסים אחרות, פגעה באיכות החיים שלו באופן מהותי וכיו”ב. בחלק ניכר מן המקרים של סרבנות גט, אין צורך בהגשת תביעה, אלא די בהצגת האפשרות הזו, כדי להוות גורם מרתיע עבור בן או בת הזוג והם נכונים לסגת מסירובם ולהסכים למתן גט.
