ככלל ,עפ"י המשפט העברי ,אשר הינו הדין החל בין יהודים ,בעל חייב לשאת במזונות אישתו, ולא להיפך. החיוב של בעל יהודי ,במזונות אישתו היהודיה ,נובע בדרך כלל, מן הכתובה ,אשר מהווה את המקור של החיובים השונים ,אשר חלים על בעל כלפי אישתו. במקרה הנדון ,לא נערכו נישואין עם חופה וקידושין ,אשר במסגרתם נערכת כתובתה של האישה ,אלא נערכו נישואים אזרחיים . עפ"י המשפט העברי,אשר הינו המשפט הנוהג, בין יהודים , נישואים אזרחיים בין יהודים ,הינם מחוסרי תוקף ,וזאת משום, שעפ"י חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין ) תשי"ג-1953 :" נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה." הווה אומר, המשפט הישראלי איננו מכיר בדרך אחרת להתחתן ,כמו למשל נישואים אזרחיים ,ובהכרח דרך אחרת, בעניינם של יהודים,תהא מחוסרת תוקף משפטי מחייב, וזאת ,על אף ,שנישואים אזרחיים ,אשר נערכים בין יהודים ,נרשמים ,בדרך כלל, במשרד הפנים. אולם ,הרישום במשרד הפנים ,הינו רישום אדמיניסטרטיבי בלבד, ואיננו הוכחה לתוקפם של הנישואים. במצב זה של נישואים אזרחיים מחוסרי תוקף ,מבחינת המשפט הישראלי, עשוי ,מעמדם האישי של בני הזוג הנ"ל, להיות מסווג ,כמעמד של בני זוג ידועים בציבור .החיובים של ידועים בציבור ,זה כלפי זה ,עשויים להיות חיובים הדדיים ,במובן זה ,שבן זוג ,עשוי להיות חייב במזונות בת הזוג ,ובת הזוג ,עשויה להיות חייבת במזונות בן הזוג.