חיוב במזונות קטין ,שנולד לאב יהודי,ולאם חסרת דת, אמור להיעשות על פי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות),התשי"ט –1959,אשר מחלק את האחריות בין שני ההורים,לפי היחס של הכנסותיהם,לעומת צורכי הקטין,וזאת בלי קשר לזהות ההורה משמורן (סעיף 3א(ב). יחד עם זאת, בתי המשפט נוטים להתחשב בכך ,שבפועל ההורה המשמורן נושא בעול רב יותר,ביחס להורה הלא משמורן. כמו כן, בתימ"ש,כיום,לוקחים בחשבון את היקף הסדרי הראייה,ביחס למידת החיוב במזונות קטין .
בחודש פברואר 2011, בימ"ש לעניני משפחה בנצרת אימץ את הגישה המנחה של בית המשפט המחוזי בת"א, וכפי שבאה לידי ביטוי בערעור, בענין מזונות קטינים,משנת 2008, באומרו ש: "קביעה המתעלמת מנושא הסדרי הראיה, תפר את השוויון בין ההורים. אין להניח כי המחוקק התכוון שלא תהא כל משמעות לשאלת הסדרי הראיה בין ההורים. משכך, עלינו למצוא את הדרך ההולמת לפתרון הסוגיה שבפנינו. דהיינו, שמצד אחד קבע המחוקק בסעיף 3א' לחוק, כי בקביעת הנטל היחסי בין ההורים, לא יתחשב בית המשפט בשאלת ההחזקה בקטין, ומנגד, הכיצד נשמור על האיזון בין ההורים " .
בפסק הדין הנ"ל ,בימ"ש פירט את המנגנון ל"עריכת האיזון הראוי" ,שמבוסס על כמה שלבים,כולל התחשבות בשיעור ההחזקה בקטין.