סמכויות שיפוט

בשיטת משפט ישנם שלושה סוגי סמכות. הסוג האחד הוא "הסמכות הבינלאומית", אשר עניין לה בשאלה האם בתי המשפט במדינה זו או אחרת מוסמכים לדון בתביעה מסוימת. הסוג השני הוא הסמכות מבחינת נושא התביעה. זוהי "הסמכות העניינית", כלומר, האם עניין מסוים נמצא בסמכות בית המשפט. הסוג השלישי הוא "הסמכות המקומית", אשר מגבילה ותוחמת את סמכות השיפוט של בית המשפט לאזור גיאוגרפי מסוים, כמו מקום מגורים או מקום הימצאם של מקרקעין

כן! למשל, לבית הדין הרבני יש "סמכות ייחודית" או "סמכות בלעדית" לדון בענייני גירושין או שלום בית של יהודים. כמו כן, למשל, לבית הדין השרעי יש סמכות ייחודית לדון בענייני גירושין של מוסלמים

כן! יש עניינים משפטיים, אשר לגביהם מתקיימת "סמכות מקבילה", כאשר לשתי ערכאות יש סמכות שיפוט לדון באותו עניין. במצב כזה יכולים בעלי הדין לבחור באחת מן הערכאות, כרצונם. למשל, לצורך הגשת תביעת מזונות, אישה יהודיה יכולה לבחור בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה

כן! צדדים יכולים להסכים ביניהם בעניין סמכות בינלאומית ובעניין סמכות מקומית. במקרים מסוימים, כאשר קיימת סמכות מקבילה, אפשר גם להסכים, למשל, על ערכאה אזרחית או דתית. לעומת זאת, צדדים אינם רשאים להסכים בנושא הסמכות העניינית של בית משפט מסוים, משום שאם אין לבית משפט מסוים סמכות לדון בעניין מסוים, אז הצדדים אינם יכולים להקנות לו סמכות שאין לו. למשל, יהודים אינם יכולים להסכים להתגרש בבית משפט לענייני משפחה

הנושא עומד למבחן "הפורום הראוי" לניהול ההליכים, כלומר, המקום או המדינה, שבהם נכון ביותר לנהל את המשפט. על פי רוב, ארץ מקום המושב או מרכז החיים, היא הגורם המכריע את הכף בשאלה זו. בנוסף, קיים עניין של ברירת הדין או שיטת המשפט, כך שקיימת אפשרות, שכללים של שיטת משפט זרה, יחולו על משפט המתנהל בבית משפט בארץ

מחלוקת שכזו עשויה לבוא על פתרונה ע"י הקמת בית דין מיוחד, אשר אמור לקבוע, למי מערכאות השיפוט יש סמכות לדון בעניין. לחלופין, ניתן להגיש ערעור על ההחלטה השנויה במחלוקת בסוגיית הסמכות, ולהביא בכך לפתרון המחלוקת

בית הדין המיוחד יהיה מורכב משופט אחד או משני שופטים של בית המשפט העליון, וכן יכלול נשיא של כל אחד מבתי הדין הדתיים הנוגעים בדבר

ככלל, לערכאה שאישרה את ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק דין.

בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, משום שיש להם סמכות מקבילה

לבית המשפט לענייני משפחה בלבד. לבית הדין הרבני אין סמכות עניינית לדון בתביעה, משום שהבעל איננו יהודי.

גם לבית המשפט לענייני משפחה וגם לבית הדין הרבני יש סמכות

לאחר שמוגשת בקשה בכתב, ולאחר שהבקשה מתקבלת, ניתן לערוך צוואה לפני שופט, לפני רשם לענייני ירושה, או לפני דיין של בית דין דתי

לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי, אם הוא דן בתיק העזבונות, נתונה הסמכות לקבוע את שכרו של מנהל העיזבון

לבית הדין השרעי יש סמכות שיפוט ייחודית בעניין מזונות של אישה מוסלמית

כאשר הצדדים להליך המשפטי הם בני זוג או הורים וילדיהם, על התביעה להיות מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה, אשר בתחום שיפוטו מתגוררים הצדדים. כאשר בני זוג מתגוררים בנפרד, על התביעה להיות מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה, שבתחום שיפוטו נמצא מקום מגוריהם המשותף האחרון

לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בתביעות שמוגשות על פי חוק השמות, תשט"ז - 1956.

במקרים יוצאי דופן, בית המשפט העליון יכול להפעיל את הסמכות, שהוענקה לו בחוק יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984, לקיים דיון נוסף לפני הרכב של חמישה שופטים או יותר, בעניין שבו הוא פסק כבר בעבר. הדיון הנוסף איננו ערעור נוסף, וההתייחסות אליו היא כאל הליך של בדיקה עצמית נוספת של סוגיה משפטית, הנחשבת כחשובה מאוד או כפריצת דרך בתחום המשפט

כן! העדר סמכות היא אחת מן העילות, שעל פיהן אדם יחיד יכול לתקוף החלטה מנהלית, שניתנה ע"י רשות מנהלית, שלטונית או מקומית, ע"י הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

החלטה שניתנה בהעדר סמכות היא בטלה מדעיקרא, כלומר, בטלה מלכתחילה, משום שהאדם או הגוף שנתן אותה, היה חסר סמכות לתתה, והוא חרג מסמכותו

לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, בעל ואישה לשעבר, מוגדרים כבני משפחה, ולפיכך סכסוכים משפטיים שמתרחשים ביניהם, יתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה

הסמכות הראשונית לדון בעניין החזקת ילדים, נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה, אולם נושא החזקת הילדים עשוי להיכרך לתביעת גירושין, אשר מוגשת בבית הדין הרבני, וע"י כך בית הדין רוכש סמכות לדון בנושא זה. בית הדין יכול לרכוש סמכות בעניין החזקת הילדים, גם בהסכמת הצדדים

כן! הסכמה לסמכות בית הדין איננה חייבת להיות מפורשת או להינתן בכתב, וצד לדיון צריך להיות ער לכך שבית הדין רואה עצמו כבעל סמכות לדון בעניין החזקת הילדים, מכח הסכמה משתמעת, על ידי שתיקה או על ידי התנהגות

לא! בג"צ קבע במפורש בפסק דין מחודש אפריל 2006, כי לאחר גירושין בין בני זוג, נגמרת מלאכתו והסתיימה סמכותו של בית הדין הרבני. במילים אחרות, אם מוגשת תביעה לאכיפת הסכם גירושין, שניתן לו תוקף של פסק דין, בבית הדין הרבני, אזי אין, לאחר הגירושין, סמכות לבית הדין הרבני לדון בהסכם, ו/או לפרש את ההסכם. כמו כן, בג"צ קבע כי גם הסכמה בין צדדים שמחלוקות ביניהם תתבררנה בבית דין רבני אינה מקנה לבית הדין הרבני סמכות.

כללי הסמכות המקומית חלים ומחייבים בבתי הדין הרבניים. בדרך כלל התובע הולך אחר הנתבע, כלומר אמור להגיש תביעתו בבית הדין אשר מצוי באזור מגורי הנתבע.

כן! כאשר שתי הערכאות סבורות כי להן סמכות לדון באותו עניין, כאשר לשתיהן סמכויות מקבילות לדון בעניין, יתכן, שיווצר מצב שבו יינתנו שתי החלטות שונות וסותרות זו את זו. זהו מצב לא רצוי, אולם זהו מצב אפשרי.

הסמכות לדון בתביעת המזונות ובתביעת המשמורת תלוייה, קודם כל, בתשובה לשאלה, לאיזו ערכאה הוגשו תביעות אלה, לראשונה. הואיל והתביעות הוגשו לפני כן לביהמ"ש, הרי שלכאורה, הסמכות לדון בעניין, נתונה לביהמ"ש.

לא! בית המשפט לענייני משפחה איננו מוסמך, כפי הנראה, לדון במזונות ילדים, לאחר שהנושא נבחן בערכאת ערעור אשר קבעה כי הסמכות לדון במזונות הילדים נתונה לבית הדין הרבני. אם תוגש תביעה לבימ"ש היא תימחק מחוסר סמכות עניינית.

כן! תביעה אשר הוגשה כדין ונעשתה בה מסירה כדין לבית המשפט לענייני משפחה, עשויה ברוב המקרים למנוע את מירוץ הסמכויות בין בין בית המשפט לבית הדין הרבני.

כן! לבי"ד רבני, יש שיפוט בענייני גירושין של יהודים בין אם נישאו בישראל ובין אם נישאו בחו"ל, וכן בין אם הם אזרחי המדינה ובין אם לאו. השיפוט של ביה"ד מתייחס ליהודים והוא חוצה גבולות. התביעה לביטול הנישואין צפויה להידחות, כאשר בעל ואשה כשרים להינשא ומתחתנים כדת וכדין. תביעת הגירושין תידון בביה"ד.

אם בני הזוג נישאו בישראל והינם יהודים, כי אז, כפי הנראה, לבימ"ש בפלורידה, ארה"ב אין שיפוט לדון בגירושיהם, והגירושין ייערכו בבי"ד רבני בארץ. אם בני הזוג הם בני דתות שונות ונישאו בטקס אזרחי, אזי ניתן לנקוט בישראל בהליך של גירושים אזרחיים, הקרוי "התרת נישואין". גם אם לבימ"ש בפלורידה יש שיפוט, משום שאחד מבני הזוג הינו אזרח אמריקאי, גם אז עשויה להתקבל הטענה, שביהמ"ש, שם, איננו "פורום ראוי".

לא! בסכסוכים משפטיים, מותב של שלושה דיינים הינו הכרחי ודיון או החלטה בהרכב חסר הינם פגומים ונערכים או ניתנים, לפי הענין, בחוסר סמכות או חריגה מסמכות.