החזקת ילדים/משמורת

לא! אין להגיש חוות דעת פרטית,מבלי לקבל היתר מראש לעשות כך,מביהמ"ש.כך נקבע בחוק, ובתקנות סדר הדין האזרחי. ניתן לבקש מביהמ"ש להזמין את המומחה מטעם בימ"ש, ולחקור אותו על חוות דעתו, בשלב ההוכחות ,וזאת על מנת לנסות ולסתור ולהפחית את משקל דבריו. ביהמ"ש אינו מחוייב לקבל את המלצות מומחה, אשר התמנה על ידיו,אך בדרך כלל,בימ"ש נוטה לאמץ את המלצות המומחים,מטעמו.

קרוב לוודאי שלא ! למרות שהחוק הישראלי מאפשר להורים פרודים או גרושים להגיע להסכמות ביניהם, בענין משמורת ילדיהם הקטינים,הסכמה כזו צריכה לקבל אישור של בימ"ש בישראל. לבמ"ש מסור שיקול דעת בענין,והוא רשאי לסרב לאשר הסכמה מעין זה, אם ,לטעמו,היא מנוגדת לטובת הילדים. בדרך כלל, בתי משפט בישראל מעניקים משמורת משותפת להורים, אשר לשניהם יש "מסוגלית הורית טובה", שניהם מעורבים בחיי יום יום של הקטינים, הם גרים בסמוך זה לזה,ושוררים ביניהם תקשורת תקינה, ושיתוף פעולה. אם כל התנאים מתקיימים,פרט לקירבה גיאוגרפית, וההורה בחו"ל מצליח לקחת חלק מעורב ופעיל בחיי הקטינים,באמצעות תקשורת ווירטואלית,יום יומית,בנוסף להסדרי ראייה / הסדרי ביקור נדיבים בפועל,יתכן כי,בכפוף להמלצה של מומחה ו/או פקידת סעד,יהיה אפשר לשכנע את ביהמ"ש לאשר את הסכמת ההורים.

לא ! את זקוקה להיתר מראש מבית המשפט ,כדי להכשיר את המעבר של הילדים ,מרעננה לדרום הארץ,במצב של אי-הסכמה מצד אביהם, אחרת את עלולה להיחשף להליכים משפטיים מצדו ,על מנת להחזיר את המצב לקדמותו!
את אינה רשאית לפעול באופן חד צדדי ,בהעדר הסכמה מצד בעלך לשעבר, ולהעביר את הילדים שלכם ליישוב מרוחק . כאשר הורים אינם מסוגלים להגיע להסכמה בענין מקום מגורי ילדיהם,כל הורה רשאי לפנות לבית המשפט בענין,ולבקש שהוא יכריע במחלוקת. אם את תבצעי העתקת מקום מגורי הקטינים מרעננה לדרום הארץ, בלי היתר מראש של ביהמ"ש, ובניגוד לדעת אביהם, את עלולה להיות מחוייבת להחזיר את הילדים לרעננה,כי אביהם עלול לפנות לביהמ"ש ,על מנת לקבל צווים שיפוטיים ,בנסיון למנוע מעבר חד צדדי של הקטינים,למקום מגורים מרוחק.
בקיץ 2011 משרדנו ייצג אב של ילד בן שנתיים, בהליכים משפטיים דחופים ,שננקטו בבית המשפט לענייני המשפחה בטבריה, וקיבל צווים שביטלו את המעבר של הפעוט ע"י האם(משמורנית זמנית) מצפון הארץ למרכזה,בניגוד לדעתו,והחזיר את המצב לקדמותו. בהחלטה נאמר במפורש ,שהאם פעלה בחוסר תום לב,וביצעה את המעבר, בדרך של מחטף,בניגוד גמור לדעת האב, במקום להגיש בקשה מסודרת לקבל היתר מראש, להעתקת מקום מגוריו של הקטין . החלטה זו קיבלה תוקף משנה בבית המשפט המחוזי בנצרת, בבקשה לעיכוב ביצוע,ובבקשה למתן רשות ערעור ,שהוגשו מטעמה,כאשר שתי הבקשות נמחקו,בהמלצת ביהמ"ש המחוזי,אשר לא הותירה מקום לספק,באשר לדעתו,ביחס להתנהגות האם.

ניתן להגיש בקשה למתן  רשות לערער ,מבית המשפט המחוזי,וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה,בדבר הסירוב למנות פסיכולוג מומחה.בית המשפט העליון קבע שחוות דעת של מומחה,פסיכולוג קליני,הינה כלי עזר חשוב לבית המשפט,אשר דן בתיק משמורת,וסירובו של שופט למנות מומחה,אשר חוות דעתו מהווה ראיה ככל ראיה אחרת,עלול לפגוע בזכותו המהותית של צד לדיון להביא ראיות בפני ביהמ"ש,ועלול ליצור רושם מוטעה,כאילו המשפט הוכרע עוד בתחילתו.

כן ! אך לא באופן אוטומטי ,משום שקודם כל, יש להביא להכרתו של פסק הדין הזר ,באמצעות הליך מתאים בישראל ,עפ"י חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 ,אשר מאפשר לביה"ד או לביהמ"ש בישראל ,להכיר בהחלטות ובפסקי דין ,שהתקבלו בחו"ל ,כבני אכיפה בישראל, ובלבד שהעותר להכרה בפסק החוץ יוכיח כי הפסק ניתן במדינה ,שלפי דיניה ,בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתיתו ,וכי הפסק אינו ניתן עוד לערעור, וכמו כן שהחיוב נשוא פסק הדין ניתן לאכיפה בישראל, ותוכנו אינו סותר את תקנת הציבור.

בעקבות אשפוזה של אם הקטינים בבית חולים פסיכיאטרי,ואי-יכולתה לתפקד כמשמורנית, באופן זמני או קבוע,אביהם של הקטינים זכאי לפנות לבימ"ש ,ולתבוע לקבל את המשמורת על הילדים. בד בבד עם הגשת התביעה ניתן להגיש בקשה לקבל את המשמורת הזמנית על הקטינים. יתכן שבית המשפט יזמין תסקיר דחוף של פקידת סעד,אשר הינה עובדת סוציאלית,בעלת הכשרה מיוחדת לעיסוק בעניינם של קטינים,לפני מתן החלטתו.

העברת המשמורת לידי האב,באופן קבוע,תלוייה במצבה הרפואי והנפשי של האם ,ובבחינת סיכויי החלמתה וחזרתה לתפקוד מלא. צו להעברת המשמורת הזמנית או הקבועה לידיו של האב,מותנה ,כאמור,בהמלצת פקידת הסעד,אשר ייבחנו ע"י ביהמ"ש,לנוכח טובת הקטינים,ולאור מסוגלותו ההורית שלהאב.

הוצאת קטין לחו"ל טעונה הסכמה מראש ,ובכתב של ההורה השני .בהעדר הסכמה מצד האב ליציאת הקטינה לביקור בחו"ל,יש לפנות ,ללא דיחוי ,לביהמ"ש,בבקשה לקבלת היתר לנסיעת הקטינה לחו"ל .לנוכח התנגדות האב,וכדי להניח את דעתו,ביהמ"ש עשוי לקבוע ערבות כספית או בטוחה אחרת,להבטחת החזרתה של הקטינה לישראל.

במצב שהקטין נמצא בפועל (דה פקטו) מחצית מן הזמן או יותר במחיצת הורה אחד ,ומחצית מן הזמן,ואף פחות מזה,אצל משנהו,עשוי הדבר להיחשב כמשמורת משותפת, בפועל ,וזאת בהנחה,כי ההסדר הנ"ל הינו קבוע ומתמשך, ושהימים בהם שוהה הקטין אצל אביו כוללים לינה. אולם כאן יש להבחין בין מצב של ,מעין משמורת משותפת ,למעשה,לבין מצב של משמורת משותפת,כדין(דה יורה).במצב של משמורת למעשה,תלוי האב בחסדיה של האם המשמורנית,ברצותה מאפשרת,וברצותה מערימה קשיים.לעומת זאת מצב של משמורת כדין,מבוסס על החלטה שיפוטית ,ואיננו תלוי במצב רוחו של ההורה המשמורן.לפיכך רצוי לערוך הסכם ,ולהביאו לאישור בימ"ש,על מנת שתהא התאמה בין המצב השורר בפועל להחלטה משפטית בנדון.

כן, אך רק בהסכמת הצדדים.

לא! משום שכריכת המשמורת נעשית שלא בתום לב.

המדינה המתאימה לניהול הליכים מסוג זה.

המדינה המתאימה לניהול הליכים מסוג זה.

כן! שתיקה או התנהגות מסויימת עשויים לבטא הסכמה משתמעת לסמכות בית הדין.

לא! ניתן לכרוך משמורת קטינים אך ורק לתביעת גירושין.

לא! סמכות זו נתונה לבית המשפט לנוער, בהמשך לבקשתו של פקיד סעד (עובד סוציאלי).

הילד עלול להיות מוכרז כ"קטין נזקק", והוא אף עלול לעבור זמנית לרשויות, או למשפחה אומנת, בהוראת ביהמ"ש.

כן! בית המשפט עשוי להתערב לטובת הילד, משום שמסרים כפולים הם לרעתו.

כן! אולם בסופו של דבר בית המשפט הוא זה שמחליט, והוא לא חייב לקבל את ההמלצות.

כן! חוץ ממקרים חריגים.

כן, כחריג לכלל.

כן, ובלבד שהילד הגיע לבשלות מסוימת, הוא מבין את מהות העניין, ויש לו רצון ודעה עצמאית בעניין.

מגיל 10 לערך, ובכפוף למידת הבנתו ובשלותו הנפשית.

משקל מכריע.

לא! יש לו שיקול דעת בעניין.

כן! אולם הסכמתם טעונה אישור של בית המשפט.

לא! ביהמ"ש בוחן את ההסכם על פי עקרון טובת הילד.

כן! אין הבדל.

כן! אולם איננו חייב.

עד גיל 18, עד הגיעו לבגרות.

עד גיל 18, עד הגיעו לבגרות.

בית דין רבני רוכש סמכות אך ורק כתוצאה  מכריכת הנושא לתביעת גירושין.

לא! לבית דין רבני יש סמכות שיפוט רק כאשר שני הצדדים הינם יהודים כהלכה.

בבית הדין הרבני, משום שכריכת עניין החזקת הילדים זוכה לצירוף אוטומטי לתביעת הגירושין.

כן! אך ורק בהסכמת הצדדים.

כאשר האם איננה או איננה מסוגלת למלא את תפקיד המשמורן.

עד ל- 6 חודשים. שהייה ממושכת לתקופה של יותר מ- 6 חודשים, עלולה לגרום לכך שמקום שהייתו בחו"ל, ייעשה למקום המגורים הרגיל של הקטין, כתחליף לישראל, ועלולה להכשיל פניה לפי אמנת האג להחזרתו ארצה, אם ההורה השני לא יחזיר אותו, כפי שהוסכם.

ניתן להגיש בקשה למתן רשות לערער בעניין, בבית הדין הרבני הגדול. כך נעשה בחודש מרץ 2003, בנוגע להחלטת בית הדין הרבני בבאר שבע, אשר העבירה משמורת זמנית לאב, אשר הצהיר קודם לכן בדיון, שהוא דו-מיני ומתגורר עם בן זוג, דבר שדייני בית הדין אמרו שימנע ממנו קבלת משמורת, אפילו זמנית, כפי שנרשם בפרוטוקול.

כן! אם לא יוגש כתב הגנה לבית המשפט בחו"ל, יתכן שבעלה לשעבר יקבל החלטה זמנית או קבועה בענין המשמורת, במעמד צד אחד, לנוכח העדר תגובה מצידה.

יש לשקול בקשה לצו עיכוב יציאתם של הקטינים מן הארץ, ובד בבד לנהל משא ומתן לקראת גיבוש הסכם שיבטיח את יציאת הקטינים וחזרתם ארצה, כנגד בטחונות וערבויות, ויקבל את אישור בית המשפט.

כן! אם האב הינו משמורן ראוי יותר, כישוריו ההוריים גבוהים יותר וטובת הילדים מחייבת זאת, אזי הוא עשוי לקבל את החזקת הילדים ולהיות מעודף על פני האם.

הורה משמורן הינו ההורה אשר החזקת הילדים מצויה בידיו, לאחר פרידת ההורים. כאפוטרופוס טבעי משמש כל אחד מו ההורים בתפקידו ובאחריותו כלפי ילדו, בין אם הילד מוזחק על ידיו ובין אם לא.

כן! אם מפאת חזקת "הגיל הרך", בית המשפט נוטה כמעט באורח אוטומטי להעניק את המשמורת לאם, סביר להניח שבמידה וחזקת "הגיל הרך" תבוטל ע"י הוראת חוק, גישת בית המשפט עשויה להשתנות ממצב של העדפת האם לכוון שוויון זכויות בין אב לאם.

כן! ידועה בציבור של נפטר יכולה לקבל משמורת על ילדיו של המנוח, כאשר אימם הביולוגית אינה רוצה בכך. עליה להגיש בקשה להתמנות כאפוטרופוסית על הילדים ולבקש לקבל את המשמורת עליהם. רצוי להגיע להסכם עם אמם של הילדים ולהגישו לביהמ"ש יחד עם הבקשה הנ"ל.

בדרך כלל המשמורת עשויה להימסר לאם, על פי חזקת הגיל הרך של הילדים. בדרך כלל הסיכוי של אב לקבל משמורת על ילדיו, בגילם הרך, נמוך למדי, אלא אם יש נסיבות מיוחדות. נושא החינוך, אינו מהווה, כשלעצמו, עילה לקבלת משמורת על ילדים.

בנסיבות חריגות, כאשר אב איננו נוכח פיזית ופסיכולוגית בחיי ילדו, יתכן שבימ"ש יעתר לתביעתה של האם, אולם לפני כן יוזמן האב להביע תגובתו לבקשת האם.

בנסיבות חריגות, כאשר אב איננו נוכח פיזית ופסיכולוגית בחיי ילדו, יתכן שבימ"ש יעתר לתביעתה של האם, אולם לפני כן יוזמן האב להביע תגובתו לבקשת האם.

עליך להגיש תביעה להחזקת הילדים, בבית הדין הרבני, משום שענין משמורת הילדים "נתפס" בסמכות ביה"ד, לאחר שהוגשה לביה"ד תביעת הגירושין יחד עם תביעת המשמורת.

ככלל, אין מפרידים בין ילדים, אלא בנסיבות יוצאות מן הכלל. אם אין טעם מיוחד לכך, סביר להניח שבימ"ש לא יאשר לנתק ולהפריד בין אחים ולחלק את המשמורת בין ההורים.

ניתן לעתור לבית המשפט,בבקשה לשינוי המשמורת, ובתוך כך לבקש לקבל צו לאיבחון הילדים, הנתונים למשמורת משותפת.

אם האלימות של האב הופעלה כלפי ילדיו, כי אז נתון זה עלול להיות גורם מכריע לחובתו, וזאת בתנאי שהאם איננה אלימה, ובתנאי שהיא בעלת מסוגלות הורית נאותה. אם האלימות של האב הופעלה כלפי אשתו או אדם אחר, אזי עובדה זו תילקח בחשבון, כחלק מן השיקולים, אולם לא כגורם מכריע לחובתו.

אבי הקטין, הינו אפוטרופוסו הטבעי של הקטין. אם לאביו הביולוגי של הקטין, יש נוכחות בחייו של הקטין, ואין סיבה מיוחדת לשלול ממנו את אפוטרופסותו הטבעית, כי אז הקירבה הפיזית והיומיומית של הבעל השני, אינה מהווה צידוק לשלילת מעמדו של האב הביולוגי. כמו כן, סביר להניח כי לבעל השני לא תוענק משמורת משותפת על בנה של אשתו מנישואיה הראשונים.

ההורה המעונין בכך, יגיש תביעה למשמורת, ויפרט בה את הנימוקים התומכים בתביעתו למשמורת משותפת, יחד עם תצהיר התומך בתביעה ועובדותיה.

האב רשאי על פי החוק להגיש תביעה למשמורת. ברם, על מנת לשנות את המשמורת ולהעבירה אליו, הוא צריך להוכיח כי כישוריו ההוריים טובים וראויים יותר מכישוריה של האם, וכי טובת הילד מצדיקה שהמשמורת תעבור עליו.

אב לא משמורן רשאי להגיש לבימ"ש, תביעה להחזקת ילדיו. במסגרת ניהול התיק בביהמ"ש ייבחנו כישוריו, תישמע עמדת האם, יוזמן תסקיר פקידת סעד ו/או חוות דעת פסיכולוגית, תיבחן טובת הילדים ובימ"ש יחליט.

הסוגיה הרלבנטית בנושא משמורת הקטין תהא "הפורום הראוי" לניהול ההליכים, כלומר, המקום או המדינה, שבהם נכון יותר לנהל את המשפט. על פי רוב, ארץ מקום המושב או מרכז החיים של הקטין, היא הגורם המכריע את הכף בשאלה זו. העובדה שישראל מהווה את מרכז חיי הקטין, והעובדה שקודם לכן הוגשה תביעת משמורת בישראל, נתונים אלה, עשויים לשמש בסיס לבקשה בחו"ל למחיקת התביעה שם.

בעיקרון, בימ"ש, במדינה בה מתגורר קטין דרך קבע, הנותן פסק דין בענין משמורת הקטין הינו ביהמ"ש אשר יש לו שיפוט וסמכות לדון בענין, וזהו גם "הפורום הראוי" לבחון את נושא המשמורת. יחד עם זאת יתכן שגם לבימ"ש במדינת מגורי האב עשוי להיות שיפוט בענין הקטין. למשל אם האב הלא משמורן ו/או הקטין הינם אזרחי אותה מדינה, ושיטת המשפט של אותה מדינה מעניקה שיפוט לבתי משפט שלה, לגבי אזרחי אותה מדינה יהיה אשר יהיה מקום מושבם.

אם האב, האם והקטין שוהים באופן זמני באיטליה, אזי האב יכול להפסיק שהות זו ולשוב עם הקטין לישראל, אלא שהאם בהקשר זה עלולה לטעון לחטיפה. לעומת זאת אם המשפחה מתגוררת דרך קבע באיטליה, אז על האב, להגיש באיטליה, תביעת משמורת ותביעת הגירה לישראל.

לא! אין בחוק פרק זמן מינימלי בין המועד שבו מוגשת תביעת משמורת אחת לבין המועד שבו מוגשת תביעת משמורת נוספת. פסק-דין בענין משמורת נתון בכל עת לשינוי. פרק הזמן שבין הגשת תביעה אחת לחברתה נתון לבחינת סבירותו והרלבנטיות ע"י ביהמ"ש.

כאשר ילד נמצא בהחזקת שני הוריו, אשר חיים בנפרד זה מזה, באופן שמחצית מן הזמן הוא שוהה במחיצת הורה אחד ומחצית אצל משנהו.

לא! אולם ניתן לחתור לתוצאה דומה ע"י תביעה לשינוי הסדרי הראיה, במטרה להגיע לחלוקת זמן הטיפול וההשגחה בין ההורים. לחילופין ניתן לתבוע במסגרת מזונות, דמי טיפול מוגדלים.

הורה ביולוגי או הורה מאמץ. זה נקבע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

בדרך כלל, ילדים עד גיל 6, אמורים להיות במשמורת אימם. אולם, באם לאם יש כישורים הוריים נמוכים, בעוד שהמסוגלות ההורית של האב גבוהה יותר, עשוי האב לקבל קטין, בגיל רך, לחזקתו.

העברת משמורת על קטין יכולה להיעשות בהסכמה בין ההורים, אולם, עפ"י החוק היא טעונה אישור של בימ"ש. ניתן להגיש הסכם לאישור בימ"ש וזהו הליך קצר וזול יחסית.

לסבא וסבתא אין זכויות, ע"פ דין, בענין משמורת קטינים. סכסוך בין הורים לבין סבים, אין בו כלשעצמו, כדי להקנות זכויות משמורת לסבים וסבתות, אלא לכל היותר הוא עשוי ליצור עילה בתביעה להסדרי ביקור.

כן! כאשר הורי הקטינים או אחד מהם אינו מסוגל לגדל ולטפל בהם או הינו מחוסר כשרות משפטית לעשות זאת, רשויות הרווחה ממליצות על כך ובימ"ש מאשר זאת.

לא! משמורת משותפת, מתייחסת למצב שבו הקטין שוהה במחיצת כל הורה, כמחצית מן הזמן. במצב שבו הוסכם כי הקטין שוהה אצל ההורה הלא משמורן, בכל סוף שבוע שני, לסירוגין, הרי שמדובר על הסדרי ביקור ותו לא, והשימוש במונח "משמורת משותפת", ריק מתוכן.

במידה והאב יתבע משמורת על הקטין, בית המשפט עשוי להורות על בדיקת מסוגלות הורית של שני ההורים, ועל פי תוצאות הבדיקה, עשוי בית המשפט להחליט למי מההורים יש מסוגלות טובה יותר, לגדל את הקטין. יחד עם זאת, בית המשפט עשוי לקחת בחשבון את העובדה שהאב לא מקיים קשר רציף וקבוע עם הקטין ואינו דואג לצרכיו, וכן להתחשב בעובדה שהאם מעניקה ודואגת לצרכי הילד ומעניקה לו מסגרת יציבה וקבועה.

לא! יש להניח שענין המסגרת החינוכית, אשר בה יילמדו הילדים יוסכם או ייקבע בהחלטה לשינוי המשמורת, כאשר בית המשפט יכריע בשאלה זו, בשים לב לטובת הילדים.

במקרה שבו הילדים מבקשים לעבור להתגורר עם האב, בניגוד למשמורת המצוייה בידי אמם, על האב, להגיש תביעה לשינוי המשמורת, ולעתור לשינוי משמורת הקטינים.

יש להגיש בקשה לקביעת מועד דיון בתביעה למשמורת, לקביעת משמורת קבועה.

כן! ילדים שאינם נמצאים במשמורת הוריהם זכאים לקיצבת ילדים, ברם המוסד לביטוח לאומי עשוי לדרוש מן האדם, אשר מחזיק בהם, צו המאשר את דבר החזקתם של הילדים ברשותו.

לא! פיטורי הורה מעבודתו, כלל וכלל, אינם מהווים עילה לשלילת משמורת, כמו גם שתעסוקת הורה אינה מהווה עילה להענקת משמורת. לעומת זאת התערערות מצבו הנפשי של הורה משמורן עשוייה להוות טעם להעברת או שלילת משמורת, מפאת החשש לפגיעה בטובת הילדים.

הדרך לקבל משמורת על הקטין היא באמצעות הגשת תביעה למשמורת לבית המשפט לענייני משפחה. לאחר שיתנהל משפט במהלכו יישמעו עמדות ההורים, יוגשו תסקירי פקידת סעד, ובמידת הצורך, חוות דעת פסיכולוגית, בענין מסוגלות הורית, יינתן פסק דין.

לא! משמורת משותפת משמעותה שהאב והאם מחלקים ביניהם פרקי זמן שווים עם הקטין. משמורת המשותפת, מחלקת את האחריות לטיפול בקטין וסיפוק צרכיו בין ההורים. זכויות האם אינן נפגעות מכך שהמשמורת משותפת, עם האב אלא להיפך, האם עשויה לצאת נשכרת מכך, משום שהאב נושא בנטל גידול הקטין.

במידה ואין כל דופי במסוגלותה ההורית של האם, והיא מספקת את צרכיה הפיזיים והנפשיים של הקטינה, סיכויי תביעת האב לקבל את המשמורת על הקטינה אינם גבוהים, בהתחשב בגילה הרך.

השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לקבוע בידי מי תהיה המשמורת מבוססים על טובת הקטין, ועל מסוגלותו ההורית של הורה זה או האחר ולא על הצהרות בשעת דחק או בתקופת ההריון.

לא ! במצב של משמורת משותפת, ובהנחה שהילדים רשומים כמתגוררים גם בכתובת האב, לא צפוייה להתעורר בעיה של רישום למוסדות חינוך, לנוכח המעבר של האם למגורים ביישוב אחר, משום שהלכה למעשה הילדים עדיין תושבי המועצה.

כן ! מעבר של קטין מהורה משמורן להורה לא משמורן או במילים אחרות, שינוי במשמורת בין הורים יכול להתבצע, אם וכאשר שוררת הסכמה ביניהם. הסכמה שכזו נכון ורצוי להעלות על הכתב ,ולהגישה לאישור ביהמ"ש, בצורה של בקשה משותפת לשינוי במשמורת הקטין. בהעדר הסכמה בין ההורים, ולנוכח רצונו של קטין בגיל בר/בת מצווה ,רשאי ההורה הלא משמורן להגיש תביעת משמורת, ולנסות באמצעותה לגרום לשינוי במשמורת. רצונו של קטין ,בגיל זה ,נלקח בחשבון, כגורם חשוב.

במידה ואין כל דופי  במסוגלותה ההורית של האם, והיא מספקת את צרכיה הפיזיים והנפשיים של הקטינה, סיכויי תביעת האב לקבל את המשמורת על הקטינה אינם גבוהים, בהתחשב בגילה הרך.

השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לקבוע בידי מי תהיה המשמורת מבוססים על טובת הקטין, ועל מסוגלותו ההורית של הורה זה או האחר ולא על הצהרות בשעת דחק או בתקופת ההריון.

לא ! במצב של משמורת משותפת, ובהנחה שהילדים רשומים כמתגוררים גם בכתובת האב, לא צפוייה להתעורר בעיה של רישום למוסדות חינוך, לנוכח המעבר של האם למגורים ביישוב אחר, משום שהלכה למעשה הילדים עדיין תושבי המועצה.

לא ! החלטות בענייני מקום מגורים וחינוך ילדים משותפים הינן החלטות אשר טעונות הסכמה הדדית עפ"י החוק ולפיכך הן צריכות להתקבל ע"י שני ההורים יחד, ומראש. נושאים אלא נכללים במפורש ברשימת התפקידים של הורים, כאפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם, אשר מצוייה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962. בהעדר הסכמה, הכרחי לפנות לבית המשפט, אשר יחליט בעניניים אלו, ויכריע במחלוקת.